נתניהו יוביל ראשון ניסיון הקמת ממשלה, כי יש לו 55 ממליצים. לבני גנץ יש 54 בלבד. חישוב פוליטי קר וצר שאינו מתחשב בניצחון כחול לבן בבחירות עם 33 מנדטים, על פני ה-32 של הליכוד.

כך או כך ניסיונו של ביבי להכניס כבר אמש את גנץ לממשלתו, סוכל באיבו על ידי כחול לבן. בעוד הנשיא מעניק את המנדט בשידור חי, פרסם גנץ הודעה, לפיה מפלגתו לא תשב עם ראש ממשלה שתלוי נגדו כתב אישום.

בעיקרון הליכוד מוביל אג'נדה המשרתת את בנימין נתניהו, לפיה יש ללכת לבחירות שלישיות. עד אז יגיע לשימוע בענייניו הפליליים בעוד שבוע, כראש הממשלה בפועל והמועמד להקמת הממשלה הבאה. דיבורים רמים מחד על מצב חירום לאומי, בעוד בפועל דואג נתניהו בעיקר לעצמו ולשימוע בתיקיו הפחיליים ב-2 באוקטובר

גנץ, לפיד, בוגי ואשכנזי פועלים בחוכמה בנסיבות כובלות אלה. האסטרטגיה שלהם היא המתנה במדרון אחורי לכשלון של נתניהו. אם יכשל תהא התוצאה, להערכתם, התפוררות מחנה 55 תומכיו, בעיקר בהיבט של המפלגות החרדיות. כמו כן, כך הוא מעריך, צפוי ליברמן להצטרף אליו לממשלה רחבה בנסיבות אלה. גנץ פועל נכון מעמדת הנחיתות בה הוא נמצא אחרי אמש, אך סיכוייו הערב לנצח את המערכה לא ברורים.

גם הנשיא ריבלין נדרש לחשבון נפש. מהלכו להקמת ממשלת אחדות לאומית כחול לבן – ליכוד כשל. אולי צדק עיתון הארץ במאמר המערכת שלו, באומרו שאין לנשיא מנדט לכפות מהלך שכזה על המפלגות. המחלוקת, כמובן, אינה על אידיאולוגיה. המחלוקת היא אישית. 54 חברי כנסת לפחות, יתכן ש-62 עם ליברמן, סבורים שאין לאפשר לחשוד בפלילים, שוחד, מרמה והפרת אמונים, להוביל ממשלה בישראל. מבחינת 54 אלה, הליכה משותפת בממשלה עם ביבי, היא הפרת התחייבותם לבוחריהם. יש בזאת אמת.

כך או כך, המנדט להקמת הממשלה בידי נתניהו ל-28 ימים. הנשיא ריבלין הבהיר שלא בהכרח יעניק לו עוד 14 יום, כפי שמאפשר החוק. כמו כן לא התחייב להעביר את המנדט, אותו התחייב נתניהו להחזיר אם יכשל, לידי בני גנץ. ריבלין הבהיר בנאומו שאין העם רוצה בחירות שלישיות. עם זאת, אם יתברר שהניצים אינם מצליחים להקים ממשלה, ריבלין ישלח אותנו לבחירות שלישיות בתוך תשעה חודשים, בין שלהי ינואר לאמצע-סוף פברואר 2020.

זהו מצב כאוטי, חסר תקדים. זהו מצב בו הפוליטיקה הישראלית כורתת את הענף עליו היא יושבת, אמון הציבור.

משחק הכיסאות המתנהל במשכן נשיאי ישראל, הוא משחק מורט עצבים. הראשון שיעצום עין בשמירה, גנץ או נתניהו, יאבד את ההזדמנות להרכיב את הממשלה ה-35 לישראל.

האזהרה כאן מכוונת יותר לגנץ בשל אופיו המתון וחוסר ניסיונו מול השועל הותיק נתניהו. התרדמת של מחנה כחול לבן, על נבחריו ובוחריו, עלולה לעלות ביוקר לחולמים. הם לא סוגרים דילים עם הקצוות המדולדלים והחוליות החלשות בליכוד ובמפלגות שלידו. הם לא משחיזים מסרים אל ציבורם, הם לא מעסיקים את העיתונות הישראלית ומותירים את הבמה לליכוד, לצמד אמסלם-ביטן. הם לא אומרים בטון בטוח וברור, שהציבור בישראל נתן להם רוב קולות כדי להקים כאן ממשלה חדשה.

נכון שהליכוד קיבל אמש, מאוחר בלילה, את המנדט ה-32. כתוצאה משינוי זה, דגל התורה ירדה משמונה לשבעה מנדטים. התוצאה בצמרת היא – כחול לבן 33 מנדטים, הליכוד 32 מנדטים. את התוצאות המוחלטות יגיש היום סגן נשיאת בית המשפט העליון, יו"ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, לנשיא ריבלין. אך התוצאה היא עדיין 33 מנדטים לכחול לבן, 32 מנדטים לליכוד.

מכאן הכל פתוח. בהסתמך על הדיווחים ועל ההדלפות מהפגישה בת השעה אשר נערכה אמש בכפר המכביה, בין השר יריב לוין מהליכוד וד"ר יורם טורבוביץ מכחול לבן, אין ממש התקדמות במגעים להקמת ממשלת אחדות. ישנן מחלוקות קשות, גם ברמת התוכן וגם ברמת האיוש של הממשלה הבאה. המחלוקת המרכזית בנושא האחרון, כמובן, היא מי יכהן קודם כראש הממשלה. בני גנץ, בצדק, מסרב לוותר על זכות הראשונים. מפלגתו זכתה ברוב קולות ציבור המצביעים.

יובל קרני, ידיעות אחרונות, דיווח שהנשיא הציב שני תנאים שמלווים את השיחות. הראשון הוא שחלוקת התיקים בין שתי המפלגות הגדולות תהיה שווה לחלוטין. הנשיא אמר לנתניהו ולגנץ: "תביאו כל מי שאתם רוצים על חשבון המכסה שלכם". במילים אחרות: אם בממשלה יהיו 32 שרים – הליכוד יקבל 16 ויוכל לתת חלק מהתפקידים לחרדים ולימינה. כנ"ל לגבי כחול לבן ומי שתרצה להכניס מטעמה על חשבונה. עוד מדווח קרני אודות סירובה המוצהר של כחול לבן לשבת בממשלה שנגד העומד בראשה הוגש כתב אישום.

הדבר מסביר את הדיווח של גורמים המעורים במשא ומתן, אשר הביעו בפני כתב הארץ יונתן ליס פסימיות באשר לסיכוי שהשיחות בין הצדדים יניבו בסופו של דבר ממשלת אחדות. לדבריהם, "אם הנשיא לא ישלוף שפן מהכובע בפגישה המתוכננת, ספק אם המהלך יצלח". לפי הגורמים, הפגישה בין צוותי המשא ומתן של הליכוד וכחול לבן שנערכה היום לא הביאה להתקדמות. לדבריהם, המפגש נמשך כשעה בסך הכל, פרק זמן שממילא לא אפשר צלילה לעומק המחלוקות בין הצדדים.

מי ששופך מעט אור על הסיכומים שכבר הושגו הוא יו"ר ש"ס, אריה דרעי. דני זקן מדווח בגלובס, שדרעי אמר בכנס ש"ס: "בנימין נתניהו הסכים במשא ומתן עם בני גנץ לרוטציה בראשות הממשלה, בדרך שמתווה נשיא המדינה. אני שמח על הפגישה בין השניים ומבקש מהם להמנע מרעשי רקע של מי שמנסה לשים מכשול. אני מפציר בכם להקים יחד ממשלת אחדות בהקדם בהתאם לרצון הציבור ולמנוע בחירות שלישיות".

בארוחת הערב של השלישיה הערב בבית הנשיא, יוסיפו כנראה גנץ ונתניהו לשדר רצון לכאורה לממשלת אחדות. זה שם המשחק עתה, התנהלות פוליטקלי קורקט לפי חליל הנשיא ורוב הציבור הישראלי. אלא שנדמה שריבלין עתיר הניסיון יודע להבחין במתעתעים, אלה שאומרים כולה שלי. על כן הוא עשוי להכריז עוד לפני ראש השנה שהוא מטיל את מלאכת הקמת הממשלה ה-35 דווקא על בני גנץ.

הפגישה המשולשת אתמול, ריבלין, גנץ ונתניהו נדמית כאהבת קיפודים – הם מתבקשים להיות יחד, אבל זה לא פשוט עם כל הקוצים.

נשיא המדינה ריבלין מנצל את סמכותו, כדי להוביל מהלך שנדמה שנכון למדינת ישראל. הוא מושיב את שני מנהיגי המפלגות הגדולות יחד, מחכה שיצא עשן לבן. הם עושים את הקולות הנכונים – ישיבה משולשת, ישיבה בארבע עיניים, חתימת הפגישה עם הנשיא, ובסוף ההודעה הבאה: "כפי שסוכם בפגישה עם הנשיא – ראש צוות המו״מ של הליכוד, השר יריב לוין, ייפגש מחר עם ראש צוות המו״מ של כחול-לבן, יורם טורבוביץ'".

אלא שכחלוף שעה קלה מדווח נתניהו לתקשורת: "ראש הממשלה נתניהו עדכן את ראשי בלוק המחנה הלאומי בפגישתו עם נשיא המדינה ועם בני גנץ. ראש הממשלה הדגיש שהפגישה הייתה עניינית. נתניהו אמר לראשי הבלוק כי הוא הדגיש בפגישה שהוא מייצג את כל המחנה הלאומי, פועל בשמו ומנהל מטעם כל הבלוק את המו"מ: אני מחויב למה שהבטחתי לכם".

יו"ר כחול לבן בני גנץ פונה בתגובה לחברי סיעתו ואומר להם: "הציבור בחר בשינוי ואין לנו כוונה לוותר על הובלתנו, עקרונותינו, או על השותפים הטבעיים שלנו לדרך הזו. בפגישה דובר רבות על אחדות (מזכיר שזו תפיסתינו מיום הקמתנו). "בפגישה הבהרתי שהדרך לאחדות עוברת דרך מהות ודרך הדברים שהבטחנו לציבור שבחר בנו. מחר יפגשו לשיח ראשוני ראשי הצוותים של הליכוד וכחול לבן בלבד".

הכתבים הפוליטיים מנתחים נכון. ספי עובדיה, חדשות 13: ״ממשלה משותפת ושוויונית״, כפי שהנשיא הגדיר בהודעתו, לא עולה בקנה אחד עם הודעת נתניהו על דבקותו בברית הגוש. או שראש הממשלה מבשל תרגיל לשותפים הטבעיים או שכל הערב הזה היה הצגה. יובל קרני, ידיעות אחרונות: אם ראש הממשלה נתניהו מתכוון להביא את כל הגוש (מפלגות הימין והחרדים) אתו למשא ומתן על אחדות – לא תהיה אחדות. זו לא אחדות – זה בלוף.

כמה מילים לסיכום היום ממני אליכם.

(צילום: עומר מירון, לע"מ) pic.twitter.com/ixrSESw52b

— ראובן (רובי) ריבלין (@ruvirivlin) September 23, 2019

לא נותר אלא לסכם, ככל הניתן, את הלילה הקודם: היתה התקרבות. הקוצים הפריעו. היום יקרבו הקיפודים אפים, יורם טרובוביץ מכחול לבן, יריב לוין מהליכוד. יהיה רחרוח. ממש לא ברור אם תצא מזה אהבה. גם ממשלת אחדות, בספק.

היו כאן בחירות, גנץ וכחול לבן קיבלו יותר קולות. מעל 37 אלף קולות יותר. מדברים עם הנשיא ריבלין. הנשיא צפוי להטיל מלאכת הקמת הממשלה על המנצחים. זה מה שצריכה עכשיו מדינת ישראל, מנהיג נקי כפיים, ותקווה למנהיגות שמעניקה לנו גאווה במדינתנו, בפועלה ובמורשתה.

ובליכוד? מערבלים עירבולים, מסבסבים ספינים, הופכים שחור ללבן ולילה ליום. אנחנו ניצחנו, אנחנו נקים ממשלה, אנחנו נמשיך בדרכנו. העיקר שביבי ישאר על הכורסא בקפלן. אולי עוד יצליח לחמוק מהתמודדות עם מערכת אכיפת החוק. אולי ימלטו גם ארבעה מבכירי ממשלתו היוצאת, ליצמן, דרעי, כץ וביטן מאימת הדין. חלאס. הפסדתם לכחול לבן. העם אמר דברו, הוא מבקש מנהיגות אחרת. תנו למנצחים לנקות את צחנת הפלילים בשחיתות שלטונית.

"סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו", כתב דוד המלך בתהילים ל"ד וכיוון אליכם. תנו לחלק האחר של העם, לנקות את ירושלים, שהבאיש ריחה מפריז ועד ללונדון, ממוסקבה ועד לוושינגטון. תנו לנשום, תנו למדינה הזאת לחזור לשפיות.

היום השני של מצעד הרשימות למשכן הנשיא בירושלים. יש שם חג דמוקרטי, שמעלה ריח טהור ומרענן של שינוי. ראשית, ריבלין עצמו הבהיר בכל דרך שבידיו, שיש למנוע בחירות שלישיות, כפי שרוצה נתניהו. שנית, כחול לבן נכנסת ראשונה לבית הנשיא, אחרי הרבה שנים בהן הליכוד ונתניהו הובילו את המצעד. שלישית, ערביי ישראל, אזרחים בעלי תעודות זהות כחולות, שווי זכויות וחובות, נכנסים בצעד בטוח אל ממשלה ציונית אפשרית, המונהגת בידי שלושה רמטכ"לים. רביעית, הכל פתוח, יש עוד מלבדו,. יש מלבד נתניהו לאלה שמתקשים.

אני קורא את עמיתי הפוליטיים בעיתונים, שומע אותם בפאנלים ודואג. מרוב ניסיונות להיות מעודכנים בפרטי הפרטים אותם מזינים בעלי עניין, הם מתבלבלים ומספרים לנו שאנו בבוקא ובמבולקא. מרוב ניסיונות שלא לפגר אחר קונקורנט בערוץ, ברדיו ובעיתון המתחרה, הם מיישרים קו ביניהם למצג שווא. מצג כאילו אנו בפלונטר נוראי וסופנו מי ישורו. מרוב ניסיונות להאיר את המציאות, הם יוצרים מציאות וירטואלית, שמכניסה את המערכת הפוליטית לכאוס. כך נוצר מעגל עוועווים, הפוליטיקאים האינטרסנטים מזינים פרשנים במציאות שקרית רבודה, ואז רואים את השקר על המסך ואומרים: "וואו. פלונטר. אין מוצא".

אז זהו, שיש מוצא. קוראים לו תהליך כינון ממשלה דמוקרטית. יש משא ומתן קואליציוני. הנשיא ריבלין יטיל על המנצח את המשימה, זה ירתם במלוא כוחו, ניסיונו, חכמתו וידיעותיו למלאכה. יציע הצעות, יקבל בקשות, יתווה מהלכים ויחבר חיבורים. הנה אנו רואים כבר את ערביי ישראל מצטרפים לממשלה אפשרית של גנץ. הנה אנו רואים את ליברמן נפגש היום אחר הצהרים עם המועמד לראשות הממשלה. הנה אנו שומעים כבר את הקולות בדגל התורה, הקוראים לקהלם ולרבניהם, ליישר קו עם המציאות הפוליטית החדשה בישראל.

נפתח פתח לתקווה, הוארה דרך להשבת ישראל למסלולה. אדוני הנשיא, תן לבני גנץ את המושכות. גבירותי ורבותי בליכוד, דומו ועצרו את מנואלת הספינים ובלבולי הבלבולים. כחול לבן, הרתמו למלאכה, צרו כאן ממשלה חדשה, עם חזון ואופק. הרי מישהו צריך לנקות את צחנת הפלילים באורוות ירושלים. תנו לנו חזרה לנשום.

בחמש אחר הצהרים, יתייצבו ראשי כחול לבן במשכן נשיאי ישראל בירושלים. הם ישבו בחדר הישיבות הקטן, הסמוך לאולם הכנסים, לאחר שילחצו ידו של הנשיא ריבלין. זאת עשויה להיות נקודת הפתיחה של עידן ישראלי חדש, העידן שאחרי נתניהו.

לא, ריבלין טרם החליט שיטיל על גנץ את מלאכת הרכבת הממשלה. בני גנץ טרם הקים קואליציה, ודאי שטרם העמיד את ממשלת ישראל ה-35. אבל כן, יש כאן תקווה ששנת התש"ף העומדת בפתח, תהיה השנה הראשונה בה ישראל משתחררת מעול כבד. העול בדמות ממשלת נתניהו האחרונה, כשראש הממשלה, ושלושה משריו ליצמן, דרעי וכץ, ובכיר הקואליציה ביטן, מסובכים בחשדות ובאישומים לפלילים חמורים של שחיתות שלטונית.

ביום רביעי הקרוב, יקבל הנשיא ריבלין את התוצאות הסופיות והמוחלטות של הבחירות לכנסת ה-22. בינתיים, התוצאות של מעל ל-99 אחוזים מהקולות, למעט 15 קלפיות שיש חשד שחלו בהן טעויות או זיופים, כאן לפניכם. 26 אחוז מהקולות הכשרים נתנו לגנץ וכחול לבן, 25 אחוזים לנתניהו ולליכוד. 11 אחוז לרשימה המשותפת, 7.5 אחוז לש"ס, 7אחוז לליברמן, 6 אחוז לדגל התורה, כמעט 6 אחוז לימינה, כ-5 אחוזים לעבודה, ופחות מ-4.5 אחוזים למחנה הדמוקרטי. 27,601 קולות ירדו לטמיון בשל פסילה. סה"כ הצביעו 4,458,167 איש, כ-70 אחוז מבעלי זכות הבחירה. העם אמר את דברו והנשיא ריבלין אזנו קרויה, בבחינת קול ההמון כקול שדי.

אין חובה על הנשיא ריבלין להתחשב בהמלצות של ראשי המפלגות אשר יתייצבו אצלו החל מהיום אחר הצהרים ועד מחר בצהרים. חוק יסוד הממשלה קובע נחרצות, שאלה התייעצויות בלבד. ההחלטה על מי יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה, נמצאת בידיו של הנשיא ורק הוא. כך שאין כל משמעות לניסיונות ביבי, לקמבן את "הימין", בבחינת קואליציה של לחץ על ריבלין. גם כך, יתרון הממליצים נתון לגנץ, בעקבות הצטרפות ערביי ישראל לתומכיו. ערביי ישראל, כמה לא מפתיע, מעדיפים להחליף את שלטון נתניהו. הם מאסו במי שהקצה מנהיגהם מחמת המיאוס.

ערביי ישראל התעוררו בבחירות אלה. מעבר לעלייה בשיעור ההצבעה, נראה שערביי ישראל מבינים שהאינטרס שלהם נמצא אצל ממשלת ישראל ה-35. המשחק הקודם, מחוץ לקווי המגרש, לא עשה טוב לרוב הציבור הערבי. הפערים מול החברה היהודית גדלו, השסעים העמיקו. אחרי שנים בהם נהו מנהיגיהם אחר רמאללה ועזה, נדמה שהם מכוונים היום לירושלים. כן, הם עדיין חושבים שהם חלק מהעם הפלסטיני. אבל כן, הלקח נלמד. צרכי ערביי ישראל נמצאים בהליכה משותפת עם ההנהגה היהודית לשלטון בכנסת ה-22 הבאה עלינו לטובה.

החל מהיום אחה"צ, עובר מרכז הכובד הפוליטי אל משכן הנשיא בירושלים. אחרי הציבור, גם רוב הנבחרים לכנסת הבאה, ממליצים על גנץ כראש ממשלת ישראל הבא. זאת ועוד טרם נשמעה המילה האחרונה של החרדים. בדגל התורה, כבר מאותתים ברורות שיש על מה לדבר, נותרה שאלת העיתוי והמחיר. חשוב מכך, גם הקולות בבית הנשיא מאותתים שההכרעה תיפול כאן ועכשיו, הוא ימנע הליכה לבחירות שלישיות. ראו את דברי מנכ"ל בית הנשיא, הראל טובי למעלה.

לכולם, מסתבר, נמאס מהקומבינות, הספינים ואי קבלת מרות החוק וצו העם של הממשל היוצא. ימים אחדים לפני ראש השנה התש"ף, גדלים משמעותית הסיכויים שבני גנץ יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. התנאי הראשון הוא לאטום אזניים ולפקוח עיניים מול התעלולים של ביבי נתניהו, הנאחז עדיין בכסא בלשכה בקפלן כבקרנות המזבח שיחלצוהו מאימת הדין. התנייה חשובה לא פחות היא שהמעורבים, קרי ליברמן, גנץ עצמו והנשיא ריבלין, ינהגו אחריות, תבונה וחזון למדינת ישראל.

שעון החול הונח על השולחן עם תום ספירת הקולות בהן זכה המועמד לראשות הממשלה בני גנץ ב-1,148,700 קולות, 37,165 קולות יותר מביבי. ניסיונות נתניהו לעצור את השעון, שרק אלוף כמו עמוס בידרמן יודע לאייר במדויק, לא יועילו. גם לא מחאת נאמניו, הנמצאים בשלב ההכחשה בקבלת המציאות שנקבעה על ידי העם הישראלי.

בני גנץ התקבל כסופרסטאר בהיכל התרבות בהופעה של שלמה ארצי ביום שישי. בצדק. נחישותו, אמונתו, יכולתו הבין אישית, הצוות שסביבו, הצליחו להעניק תקווה לעם היושב בציון. למרות שזכה במירב קולות עם, לא גבה ליבו, לא הכריז הכרזות חסרות שחר, לא ערך מסיבות ראווה ולא התהדר בקשרים וביכולות עם מנהיגי העולם. בצניעות רבה, רכש כרטיסי להופעת זמר בהשתתפות רוב עם. כי בני גנץ הוא אחד האדם. זה יתרונו הגדול.

גנץ מתקבל כסופרסטאר בהופעה של שלמה ארצי היום בהיכל בתרבות בתל אביב pic.twitter.com/fgYjiZSAoe

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) September 20, 2019

מהרגע הזה השעון מתקתק לטובת הדמוקרטיה הישראלית, שהכריעה ברורות. גנץ, בראש כחול לבן, הוא המועמד הנבחר. שום קומבינות, הצהרות, תעלולים, לא ישנו זאת. כבר יש קולות רמים בציבור החרדי, למשל העיתונאי הבכיר ואיש אבי יהדות התורה הרב שך ז"ל, בני רבינוביץ, שולל טענת נתניהו שהחרדים הם חלק מגוש הימין. בצדק. הם מעולם לא היו שם. הם מעולם שירתו את האינטרסים שהגדירו רבניהם. החרדים יישרו קו עם ראש הממשלה שיעניק להם סטטוס קוו, גם אם בחבורתו יושבים יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. פוליטית אפשר לדמותם לחתול, שמשתדל תמיד ליפול על הרגליים.

והנשיא ראובן ריבלין יושב בירושלים, רואה את המראות ושומע את הקולות. לכן זימן את גנץ וכחול לבן ראשונים אל "ההתייעצויות עם הסיעות", שיחלו מחר בירושלים. כמה מילים אודות ריבלין, טרם עדת שוטי נתניהו תכתים אותו באיוולתה, כשיעניק את הזכות להרכיב את הממשלה לבני גנץ: למרות החשבון העתיק שיש לו עם נתניהו, שלא תמך בו לנשיאות והציב מולו את המתחרה מאיר שטרית, ריבלין יעניק לביבי יחס הגון. הוא כן נוטר לו על התנהלותו בבחירות לנשיאות ובודאי לאחר שנכנס אל משכן הנשיא, אך הוא ישר דיו כדי לפעול על פי רצון העם. גם לו ברור שהעם בחר בבני גנץ ויש לאיש יכולת להקים ממשלה חדשה.

נשיא המדינה ריבלין הזמין לפגישה ראשונה ביום ראשון את המומעד לראשות הממשלה בנימין גנץ ואת כחול לבן. אחר כך בסדר היום, מופיעים את ביבי והליכוד. אצל הנשיא יש סדר, כפי שקובעת ההלכה הנקוטה אצלנו מאז מדרש חז"ל, ראשון ראשון ואחרון אחרון. קודם המנצח, אחריו המפסיד, אחריהם כל השאר.

הנתונים הרשמיים, למעט 14 קלפיות בהן עדיין נערכת בדיקה בחשד לזיופים: בנימין גנץ בראשות כחול לבן – 1,148,700 קולות. 37,165 קולות יותר מביבי והליכוד שזכו בקלפי רק ל-1,111,535 קולות. אלה העובדות. יש מנצח ברור בבחירות לכנסת ה-22, גנץ הוא המועמד שמפלגתו זכתה במירב קולות הבוחרים בישראל. העם אמר דברו. מכאן לא נותר אלא להמתין למוצא פיו של הנשיא, שיעשה עבודתו לפי חוק יסוד הממשלה.

זה החוק, אותו נביא כאן, בהסברים מעטים. קובע החוק תחת הכותרת להרכיב ממשלה, על מי צריך הנשיא להטיל את ה הרכבה:

7.       (א)  משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות או מיום היווצרות העילה לכינון ממשלה חדשה, ובמקרה של פטירת ראש הממשלה – בתוך 14 ימים מיום הפטירה.

           (ב)  נתקיימה ההתייעצות לפני שנתכנסה הכנסת החדשה, יתייעץ הנשיא עם נציגי רשימות המועמדים שתיוצגנה בכנסת החדשה.

           (ג)  סעיף זה לא יחול על כינון ממשלה בעקבות הבעת אי אמון לפי סעיף 28 או בעקבות הגשת בקשה לנשיא המדינה לפי סעיף 29(ב), ויחולו ההוראות המפורטות בסעיפים האמורים.

משהוטלה מלאכת הרכבת הממשלה על בני גנץ, כי הוא זה המנצח בבחירת הרוב, מכיוון שעומד בראש כחול לבן שלה 33 מנדטים, לעומת 31 של הליכוד, ניתנים 28 ועוד 14 ימים לכונן ממשלתו. כך קובע החוק:

8.       לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף 7 נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים.

במידה ולא הצליח, יכול הנשיא להטיל את כינון ןהממשלה על מועמד אחר, נניח נתניהו, שלמרות שהפסיד, עומד עדיין בראש המפלגה השנייה בגודלה, הליכוד. כך כתוב בחוק:

9.       (א)  עברה התקופה לפי סעיף 8 וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא המדינה שהרכיב ממשלה, או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), יטיל הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר אחר של הכנסת שהודיע לנשיא שהוא מוכן לקבל את התפקיד, או יודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, והכל בתוך שלושה ימים מיום שעברה התקופה או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין.

           (ב)  לפני שיטיל את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף זה, או לפני שיודיע ליושב ראש הכנסת שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, רשאי הנשיא לחזור ולהתייעץ עם נציגי סיעות בכנסת.

           (ג)  לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים.

ומכאן לאפשרות האחרונה, שלא יושמה עד כה במדינת ישראל ואין לה כל תקדים ביצועי, האפשרות שרוב חברי הכנסת קובעים מי המועמד עליו יוטל להרכיב ממשלה. זה קורה אחרי שכל המהלכים האחרים נכשלו. כמו כן זה יקרה, אם וכאשר תדע המערכת הפוליטית לנטרל את מי שיבקש לקיים בחירות מועד ג', לכנסת ה-23 במארס 2020. כך נקבע בחוק בסוגית הטלת התפקיד לפי בקשת רוב חברי הכנסת :

10.     (א)  הודיע נשיא המדינה ליושב ראש הכנסת, לפי סעיף 9(א), שאינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה, או שהטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת לפי אותו סעיף וחבר הכנסת לא הודיע לנשיא בתוך 28 ימים שהרכיב ממשלה או שהודיע לו לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), רשאים רוב חברי הכנסת לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב, והכל בתוך 21 ימים מיום הודעת הנשיא, או מהיום שבו עברה התקופה לפי סעיף 9(ג), או מיום הודעתו של חבר הכנסת שאין בידו להרכיב ממשלה, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין.

           (ב)  הוגשה לנשיא בקשה כאמור בסעיף קטן (א), יטיל הנשיא, בתוך יומיים, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצוין בבקשה.

           (ג)  לחבר הכנסת שהתפקיד להרכיב ממשלה הוטל עליו לפי סעיף זה נתונה למילוי תפקידו תקופה של 14 ימים.

איך ומתי יוחלו בחירות מוקדמות באין ממשלה? חוק יסוד הממשלה קובע שזה יתרחש אחרי שימוצו שלושת השלבים הקודמים. קרי, שני ניסיונות מועמדים ואפשרות שרוב חברי הכנסת ימליצו בכתב על מועמד אחד. אלה מילות החוק:

11.     (א)  לא הוגשה בקשה כאמור בסעיף 10(א), או לא הרכיב חבר הכנסת ממשלה בתקופה הנתונה לו לפי סעיף 10(ג), או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, יודיע נשיא המדינה על כך ליושב ראש הכנסת.

           (ב)  הודיע הנשיא כאמור בסעיף קטן (א), או שחבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף 10(א) הציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון לפי סעיף 13(ד), יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי הענין.

12.     נתקבל חוק על התפזרות הכנסת, ייפסקו ההליכים להרכבת ממשלה.

מה למדנו ומה השכלנו? בדמוקרטיה הרוב קובע, כלומר המנצח בבחירות לכנסת ה-22, ניצחה מפלגת כחול לבן ובראשה בנימין גנץ. הוא ראשון האישים שיכנסו ביום ראשון אל הנשיא, כך קבע ריבלין. בצדק. אין שום חובה על הנשיא, כפי שטענו בפני בלהט בעקבות המאמר כאן אתמול על ניסיון לגנוב בחירות, לקבל דעת הסיעות.

הנשיא ריבלין מחליט על פי שיקול דעתו, המונחית על ידי הצבעת רוב הבוחרים. זה כתוב, זאת הרוחק של הדמוקרטיה. הרוב אינו נקבע על פי קואליציות וירטואליות שיזם המועמד שהפסיד בבחירות נתניהו. ראשית כי אין להן משמעות מעשית, הכל נזיל בפוליטיקה. שנית, כי אין להן שום משמעות חוקית, כפי שמופיע בחוק יסוד הממשלה. יתרה מזאת,. ברגע שגנץ יהיה המועמד, יתיישרו החרדים ואף מפלגות הימין לפי חלילו. או שלא. או אז יופעלו הסעיפים שלמעלה בחוק יסוד הממשלה.

עכשיו נמתין למוצא פיו של הנשיא ראובן ריבלין, ושל ראש מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, לשון המאזניים ובעל זכות המילה האחרונה בהרכבת הקואליציה. מה שברור הוא, שבבחירות ניצחה כחול לבן. עתה נותר לאפשר לבנימין גנץ לממש את הזכות המוקנית לו בחוק, להרכיב ממשלה חדשה בישראל, ולעמוד בראשה, לטובת העם כולו.

תוצאות האמת אחרי ספירת 90 אחוזים מהקולות, אומרות שגנץ וכחול לבן ניצחו את הבחירות. נתניהו והליכוד הפסידו.

מנהיג המפלגה שיש לה את מספר הקולות הגדול, יקבל את זכות הקמת הקואליציה. מי שהצביע למפלגה אחרת, יתכבד וימתין שיפנה אליו הנבחר ויציע לו להצטרף. נראה אז מה מניע כל אחד מהם, חוץ מאימה ממנהיג כוחני וקומבינות עבריניות.

די כבר, כי מרוב פלפולי פרשנים ופרשני התפלפלויות, אנו מאבדים כאן את המדינה.

נכון שיש עוד עד 250 אלף קולות במעטפות הכפולות, כפי שדיווחה מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית אורלי עדס, הנמצאים עתה בספירה. אלה הקולות של הדיפלומטים, החיילים, האסירים והימאים. הם יכולים לשנות ולכן צריך להמתין ולראות אותם. אולם המגמה ברורה, לפחות לרגע זה. רוב המצביעים במדינת ישראל, בחרו בבני גנץ כראש ממשלת ישראל הבא. רגע אחרי שהנשיא ריבלין יקבל את התוצאות הסופיות, כנראה הבוקר, הוא צריך להענות לקריאת הציבור ולהתעלם מהפלונטר של הפרשנים. אם גנץ ניצח – עליו לקרוא לו ולהטיל עליו את מלאכת הטלת הממשלה.

לא, איני נאיבי, לא נולדתי אתמול ואין זאת מערכת הבחירות הראשונה, או האחרונה, שאני מצביע בה, מסקר אותה כעיתונאי ומלווה אותה כיועץ תקשורת פוליטי וקמפיינר. כן אני מכיר את תורת הגושים. כן אני מכיר את שיטות נתניהו, הייתי שם. כל מה שיסובב את החץ לכיוונו וישרת את גחמתו העכשווית, קביל וראוי לראייתו. כן ראיתי את ציפי לבני מפסידה את הממשלה לטובת נתניהו. כן, ראיתי את נתניהו מוביל את מדינת ישראל למערכת בחירות שנייה בתוך שישה חודשים, ועכשיו הוא כבר מדבר על מערכה שלישית בתוך פחות מחצי שנה נוספת, פברואר 2020.

לכן אומר מפורשות, אל תתנו לנתניהו ולמושפעיו לעוות לנו את המציאות, את ההבנה הנכונה – מי שזכה למירב הקולות בבחירות, במפלגתו שלו, יקבע כמועמד לראשות הממשלה. עליו תוטל המלאכה. אחר כך קואליציה כי גוש, כמו גוש, הוא נזיל וגמיש. ככה זה פוליטיקה. מפלגות הן בעלות אינטרסים. אם ביבי מנסה אתמול להריץ עוד ספין, בו 55 המנדטים של הליכוד, דגל התורה, ש"ס וימינה, מצויים בכיסו. הם לא, אם גנץ מרכיב את הממשלה. יהיו כאלה שיעדיפו אופוזיציה, רק כדי להישאר מאחרי נתניהו. אך בהחלט יהיו כאלה, החרדים למשל, שכבר הלכו בעבר, ועוד ילכו בעתיד, אחרי מי שמחזיק את הצלחת. להם הכי נוח ליד, חלקם בלי ציונות אבל עם אהבה גדולה למנעמי השלטון.

עכשיו נשחק את המשחק כפי שהוא אמור אכן לפעול: ראשית נמתין לתוצאות הסופיות של ספירת הקולות ונראה מי ניצח. שנית, כבוד הנשיא ראובן ריבלין, שליבו פתוח ואוזנו קרויה אל העם, קח את המושכות והכרע פשוטות, הזוכה הוא הראשון שמקבל את הזכות להקים את הממשלה. שלישית, כל הגורמים השפויים הרלוונטים בפוליטיקה, מנעו אפשרות של בחירות שלישיות בתחילת 2020, שישרתו רק את נתניהו. רביעית, תחל מלאכת טוויית הקואליציה ותסתיים בזמנה הקצוב. גנץ, או נתניהו, מי שזכה, יוביל ממשלה לקדנציה שלמה. חמישי ואחרון, לעת עתה, מנהיגי הליכוד, צאו מההיפנוזה, נקו אורוות, חזרו להוד ולהדר של זאב ז'בוטינסקי, תלמידו של הרצל. כבדו את תפקידכם ההיסטורי במנהיגות עם ישראל ומדינתו.

לאזרחי הדמוקרטיה הישראלית מגיע יותר מאשר מנהיג, שעשה טוב אך מסובך עתה בפלילים ועושה הכל כדי לספר להם שהלילה הוא היום והחשיכה שלפניהם היא גן אור המגיע היישר מעדן.

זה מה שיקרה בשלב הבא, ליברמן וריבלין יקבעו. זה נראה כרגע כממשלת אחדות לאומית, בהובלת גנץ, נתניהו או שניהם. שום דבר לא סגור.

נכון ל-8 בבוקר שאחרי הבחירות, יש עוד עד 250k מצביעים במעטפות הכפולות. מדובר בחיילים, באסירים, בדיפלומטים ובימאים. כך אומרת אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות. זה אומר יותר מ-7 מנדטים, בלי שספרנו הסכמי עודפים. יש עוד אימות הספירה עצמה. הכל פתוח ותלוי בשלב הבא בליברמן ובריבלין. אחר כך במשא ומתן קואליציוני, כוח, פשרות והסכמים.

בשורה התחתונה, ליברמן, עם תשעה מנדטים, רוצה ממשלת אחדות. בלעדיו אין ממשלה. אחר כך הוא יעביר את המקל לידי ריבלין. זה המצב.

המדגם אומר ניצחון התקווה, ניצחון לבני גנץ. הפסד לנתניהו. אפשר לשחרר אנחת רווחה. גנץ, טירון פוליטי, צריך לנשום עמוק. החיים אומרים בואו נמתין לתוצאות האמת. בסוף בסוף ליברמן ימליץ והנשיא ריבלין יקבע.

על פי כל התרחישים העולים מהמדגם, נתניהו יושב עתה בבית ראש הממשלה בבלפור, אבל וחפוי ראש. הלחץ שם בשמים. תוצאות המדגם, איך שלא קוראים אותן, מביסות אותו בשלושה מישורים: הראשון, למרות שיצא לקרב חייו בו ניסה להבטיח כאן עגל זהב מהקשר עם המעצמות ועד לפיתוח מעצמה קיברנטית וכלכלית, העם לא השתכנע.

העם סבור ששלושת כתבי החשדות שלו והשימוע הצפוי בימים הקרובים, די בהם כדי לחפש חלופה. השני, גנץ הטירון הפוליטי, היכה את ראש הממשלה בעל הניסיון, 13 שנות כהונה, יותר ימים מכל מנהיג אחר. השלישי, ההכרעה מצויה בידי ליברמן, פעם חבר ובן ברית, היום איום ממשי לאובדן השלטון לליכוד.

בני גנץ, על כל יתרונותיו ומעט כשליו, צריך לנשום עמוק. הוא צריך לעצור את החוגגים. הוא צריך לקרוא היטב את התוצאות ולפעול בעצה צמודה עם ותיקי הממשל בישראל, כדי להעניק לעצמו את הסיכוי להקים כאן את הממשלה הבאה. חוכמת החיים שלו עשויה להכריע את המערכה הזאת. עליו לגלות אורך רוח עד לתוצאות האמת. בעניין הפרקטי, שיוותר גנץ הלילה על נאום הניצחון. שישמור אותו לתוצאות האמת.

בשורה התחתונה, אחרי תוצאות המדגם, יש כאן דרמה פוליטית גדולה. בנימין נתניהו עלול אחרי 10 שנים רצופות, לקרוא לשרה, יאיר ואבנר לארוז, לעזוב את בית השרד בבלפור. זה לא רחוק, הם יצטרכו לעבור לדירה ברחוב עזה הסמוך.

בהמשך לעולם דימויים זה, בני גנץ יכול להותיר את המשפחה ואת האביזרים בראש העיין, לפחות עד אחרי החגים. אחרי המדגם, הוא צריך לעבור עוד ארבע משוכות: תוצאות האמת הסופיות ביום חמישי בבוקר, הכרעת הנשיא על מי יטיל את הקמת הממשלה, משא ומתן קואליציוני כשליברמן מכריע, והאחרון הקמת קואליציה יציבה שתחזיק קדנציה שלמה.

לסיכום תוצאות המדגמים בשלושת ערוצי הטלוויזיה, אנחת רווחה למאמינים בתקווה שמביא בני גנץ, אך הדרך להחלפת השלטון עדיין ארוכה ומיטלטלת.

בחיי אומה יש ימים בהם ניטעת תקווה, לשמר הישגים ולהתחיל מבראשית, לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב. לקום אל בית שאתה גאה להיות בו. לקום לארץ בה תום, טוהר, זוך, מסורת ואמונה הולכים שלובי ידיים עם עשייה, יצירה, בניין, חכמה, התעצמות והישגיות. יום הבחירות הזה, ה-17 בספטמבר 2019, עשוי להיות היום הזה.

בנימין גנץ נוטע בי תקווה.

במובנים רבים, 13 שנות כהונת נתניהו, הם תקופה מוצלחת, במובנים אחרים כישלון.

מעמד המדינה בזירה הבינלאומית התחזק בארה"ב וברוסיה, נחלש באירופה, צה"ל התחזק, במאקרו כלכלה התעצמנו, בתשתיות התרחבנו ובשעשועים התעשרנו, רוב העם. לעומת זאת אנו עדיין מאוימים קיומית, על ידי איראן וגרורותיה, החיזבאללה והחמאס, הטיפול בעזה נכשל, קידום שלום עם הפלסטינים נכשל, איום הטרור והרקטות עוד כאן, הפערים החברתיים העמיקו, מערכות הבריאות והרווחה הממלכתיות על סף קריסה, העומסים בכבישים היסטריים. על כל אלה, כיהנה כאן ממשלה שראשה נתניהו וארבעה מבכיריה, השרים דרעי, ליצמן וכץ, ויו"ר X של הקואליציה, דוד ביטן, מסובכים בחשדות ובאשמות לפלילים חמורים.

ממול עולה לירושלים בני גנץ. מושבניק, בן למשפחה מסורתית מכפר אחים, לוחם, רמטכ"ל. הניסיון הביטחוני שלו – גדול. היכולת בניהול מערכת מדינתית, צה"ל, טובה. הצוות סביבו, גבי אשכנזי, בוגי יעלון ויאיר לפיד, חכם, בעל ניסיון, טוב לישראל. האיש עצמו, ערכי, חם, קשוב, נקי כפיים וטהור כוונות, עקומת הלמידה שלו טובה מאוד. יכולת התקשורת הציבורית שלו משתפרת. תכניות העבודה שלו, מצע כחול לבן, טובות למדינה. הוא בא עם רעיונות אחרים לטפל בכשלי כהונות נתניהו. יש בכוחו לשנות את המשוואה. התקווה שהוא מביא עמו ראויה לסיכוי שניתן לו.

עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים.

נתניהו מבטיח לנו עגל זהב, צמיחה מאקרו כלכלית, התחשבות מעצמות העולם, ריבונות בשטחי ישראל ההיסטוריים מהפרת ועד החידקל. המחיר של עגל הזהב, הסכנה עם תרבות שלטון עבריינית, בה ראש ממשלה וארבעה מבכיריו, כץ, דרעי, ליצמן וביטן, מסובכים בפלילים. התפקיד של העם הוא לומר מחר בקלפי, שאין אנחנו מוכנים לשלם מחיר כל כך יקר עבור סיר הבשר ועגל הפז בהם משחד אותנו נתניהו.

שאלתי חבר בשיח בחירות, איך אתה מצביע למען חשוד בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים? כיצד אתה מצביע לראש ממשלה שמצפצף על רשויות החוק ובמקום לגבות אותם, רומס אותם? הזאת מורשתך למשפחתך? לדורות הבאים? איפה הערכים עליהם גדלנו? שאלתיו, מכיוון שלמדנו באותו בית ספר, באותה מערכת חינוך שאמורה לצמח מנהיגות ביטחונית-אזרחית למדינת ישראל.

דיברתי בכאב, כי אני מאמין שמדינה שראשה, שלושה שרים ובכיר הליכוד ביטן מסובכים בפלילים, היא מדינה אבודה. הילדים של כולנו ונכדינו יטשו אותה וזרים יפוררו אותה.

אמר לי רעי, שכל עוד לא הורשע, כך למדנו בתורה שבעל פה בחמישית, זכאי הוא, טלית שכולה תכלת. אכן, בהקצנה זה נכון. לכן השיבותיו שבין טלית שכולה תכלת, לבין חשוד בפלילים, שאליו מצטרפים עוד ארבעה, אחד מהם (דרעי) כבר עם קופת שרצים על גבו, התהום פעורה. יש כאן, במופגן, סביבה עבריינית, עוד לפני הרשעה. האנשים הללו אינם מתביישים בחשדות המוטחים בהם, אינם משפילים עיניים אל מול אימת הדין ומורא החוק והציבור. הם זחוחים, הם מתנשאים, נתניהו מציג מועמדות, שוב, לראשות הממשלה, כדי לשנות בכוחו השלטוני את רוע הגזרה.

זוהי סביבה עבריינית בשל שפתה. זוהי ממשלה עבריינית בשל דורסנותה. היא אינה ראויה בגלל שהיא נוטלת אנשים ישרי דרך, כמו רע נעורי ורבים כמותו, ומנצלת את קולם לחמוק מאימת הדין. התמורה שהיא מציגה מאוד מפתה, כל טוב הארץ ועתיד בגן עדן של הבלים. היא מציעה עגל זהב שמצביעיו ירקדו סביבו, אוכלים, שותים, קונים נדל"ן, טסים לחו"ל, עד שיקום הטיטוס שלנו שיצית את רומא.

לכן, בבואי מחר אל הקלפי, תעמוד שאלת היושר, והיושרה שלי, לנגד עיני. תעמוד שם השאלה לאן עגל הזהב הזה לוקח את עם ישראל, את מדינת ישראל? תעלה השאלה האם באה השעה לתת את הגה המדינה בידי אנשים זכים, נקיים, טהורים שמבינים את חרפת עגל הזהב? את עמיתי ורעיו אשאל איפה אבדה לנו ההבחנה בין טוב ורע? עקום וישר? הגון ועוולתי? זה מה שהדור שלנו מותיר לילדיו ולנכדיו?

די שפעם אחת משה שיבר את לוחות הברית של עם ישראל בגללו. לא. לא לעגל הזהב.